רפלקציה אישית וסיכום
הפרויקט הוא רחוק ממה שדמיינתי בתחילת העבודה. דיימנתי שהצבעים יהיו אחרים, ושהתמונות ישדרו מסר אחר לגמרי. עם העבודה, התחלתי יותר לחקור את המסר האמיתי שאני מנסה להעביר, ולהבין באמת מה אני רוצה לומר. בסופו של דבר יצא תוצר שונה לחלוטין ממה שרציתי הבתחלה, ולמען האמת אני לא מאוכזבת מכך. אני שמחה שהצלחתי להשתחרר טיפה מהלחץ שכל התמונות יהיו אחד לאחד כמו שדמיינתי, ושלמדתי לאהוב את התוצר שיוצא בפועל. מעבודת החקר, למדתי שהצלם לא יכול לשלוט לחלוטין על הצורה שבה התמונה נתפסת בעיניי הצופה, ולכן עליי לנסות להפסיק למצוא מאין "אישור" מאחרים שהתמונה שלי מעבירה בדיוק את המסר שאני רוצה, ולתת לתמונה לדבר בעד עצמה. אם הייתה לי ההזדמנות, הייתי אולי מתעסקת יותר במשפחה שלי. כיוון שהפרויקט שלי עוסק באינטימיות, הייתי רוצה לצלם יותר אינטימיות בתוך המשפחה, כיוון שזהו אכן המקום הבטוח ביותר בשבילי, המשפחה שלי מכירים אותי בגרסה הכי אמיתי ו-RAW שלי עצמי. הייתי אולי שמחה לנסות לגבש סיפור שאני רוצה להעביר לפני תחילת הצילומים, ולא להבין אותו תוך כדי ניסוי ותהייה. לדעתי זה היה עוזר לי יותר בתחילת הצילומים והייתי מבינה בדיוק מה אני מחפשת, ולא סתם מנסה לשחזר תמונות שאהבתי. התהליך עצמו היה לא קל. היו לי הרבה עליות וירידות, והמון עבודה ש"הלכה לפח". אבל אני שמחה שלמדתי הרבה על אופן העבודה שלי, ושיצא לי להכיר את עצמי קצת יותר לעומק, ואפילו לצבור יותר בטחון.